פסק-דין בתיק עת"א 3318-02-13

העותר מרצה מאסר עולם שנגזר עליו, לאחר שהורשע בעבירה של רצח. עונשו נקצב. הוא סיים לרצות כבר כ-24 שנות מאסר, ולדבריו הוא צפוי להשתחרר בעוד כשלוש שנים.

עתירה זו הוגשה במקור כנגד החלטת שב"ס להעביר את העותר מכלא מגידו לבית מעצר קישון. בהמשך ולאחר שהוגשה העתירה, הוסף לעתירה סעד שלמעשה, כך התברר בדיעבד, מחליף את הסעד שהתבקש בעתירה המקורית, ועניינו שילובו של העותר ביציאה לשיקום קבוצתי. מדובר בבקשת העותר להשתלב בהליך של יציאה לעבודה מחוץ לכלא בקבוצת אסירים, כאשר האסירים יוצאים לעבוד במפעל מחוץ לכלא וחוזרים בערב אל הכלא. שילוב זה בעבודה הוא חלק מהליכי שיקום.

אלא שהתנאי ליציאה לקבוצה של עבודה מחוץ לכלא הוא, ככל שהדבר רלוונטי לעותר, שמדובר באסיר עולם שעונשו נקצב ושיצא לפחות לשש חופשות, מהן שלוש חופשות של 48 שעות. כעת, והגם שבעבר העותר יצא לחופשות, הופסקו חופשותיו, וזאת עקב הפרת תנאי חופשה, כפי שיפורט בהמשך. מכיוון שכך, העותר אינו עומד בתנאי המאפשר את יציאתו לחופשות, תנאי שהוא תנאי מוקדם לשילובו בקבוצה העובדת מחוץ לכלא.

מהנתונים שהוצגו לפני עולה, כי בעבר יצא העותר לחופשות רבות. חופשותיו הופסקו, ולמעשה הוא אינו יוצא לחופשות כבר משנת 2011 (ככל הנראה עקב מידע שעניינו בעבירות בתחום התא המשפחתי). יצוין כי ועדת האלמ"ב החליטה ביום 27.6.10 להגדיר את האסיר כאסיר רגיל, והוא שולב בהליך טיפולי. ב-4.9.11 הוא נקלט בכלא מגידו כאסיר עבודה, ובסוף פברואר האחרון הוא הועבר לבית מעצר קישון, מאחר והוא אינו מצוי בסבב חופשות כבר משנת 2011.

לאחרונה הייתה כוונה להחזירו לסבב חופשות. אושרה לו יציאה לחופשה, וזאת בתנאי כי חופשתו תהיה בתנאי שהייה במעצר בית מלא במלון/בית הארחה בקיבוץ געש. בסמוך ליציאתו לחופשה, החליט העותר, לדבריו מטעמים כלכליים, שלא לשהות בבית הארחה כפי שסוכם עמו וכפי שהותנה במסגרת תנאי החופשה. לדבריו, לא הייתה לו היכולת לממן את השהות בבית ההארחה, ולכן החליט לצאת את הכלא למספר שעות, לבלות את אותן שעות יחד עם משפחתו, ולחזור אל הכלא עוד קודם לתום תקופת החופשה שאושרה לו. אלא שהעותר לא פנה בבקשה מתאימה, וממילא לא קיבל אישור לכך משב"ס. שב"ס ראה בכך הפרה של תנאי חופשה, ולכן לא אושר לו לחזור לסבב חופשות. מאחר ואין הוא מצוי בסבב חופשות, אין הוא עומד גם בתנאי פקודה 04.054.02, סעיף 5, ככל שהדבר נוגע לאמות המידה הנדרשות לצורך יציאה עם קבוצה העובדת מחוץ לכלא במסגרת של שיקום.

ב"כ העותר טוענת כי אותו אירוע של ביטול הכוונה לשהות בבית הארחה בגעש הוא בגדר של הפרה טכנית, מאחר והעותר התכוון לחזור אל הכלא עוד קודם לסיום חופשתו. לטענתו, הדבר היה עקב מצוקה כלכלית ולא הייתה לו כל כוונה להפר הוראה כלשהי. ולכן לא ניתן לראות באירוע זה כאירוע של הפרה חמורה, באופן המצדיק את אי-הוצאת העותר לחופשה, וכפועל יוצא מכך, גם מניעת שילובו בקבוצה טיפולית שעניינה ביציאה למקום עבודה מחוץ לכלא.

ב"כ שב"ס מציינת שאין מדובר בהפרה טכנית, אלא הפרה חמורה של תנאי חופשה, ולכן אין העותר זכאי לצאת לחופשות, וכפועל יוצא מכך גם נמנעת ממנו האפשרות להשתלב באותה קבוצה טיפולית.

סבור אני כי החלטת שב"ס, ככל שהדבר נוגע לאי-שילובו של העותר בחופשות עקב אותו אירוע, היא החלטה שאמנם התקבלה בסמכות, ואולם היא חורגת מהמידתיות הראויה. אבהיר מיד, כי שינוי תנאי חופשה שהוסכמו ושהם חלק מהאישור לצאת לחופשה, בלא פנייה לשב"ס ובלא קבלת אישור, מהווה הפרה חמורה של תנאי חופשה. האירוע לכשעצמו אינו בגדר של אירוע טכני בלבד. אסיר חייב לדעת כי חופשתו צריכה להיות בהתאם לתנאים, וגם אם הוא מבקש לשנות את התנאים בדרך שלכאורה מרעה את תנאי חופשתו, עליו לבקש את אישור שב"ס. מעבר לכך, העותר אמור היה להיות במעצר בית מלא בבית הארחה. אמנם הוא תכנן לקצר את חופשתו, במובן זה שייצא ויחזור עוד באותו היום אל הכלא, ולא ישהה לילה מחוץ לכלא ביחד עם משפחתו, ואולם כוונתו להיפגש עם המשפחה במסעדה או בבית קפה, מהווה חריגה מהתנאי של שהייה בכתובת מוגדרת בחלופת מעצר בית. בדרך זו גם נמנע משב"ס והמשטרה מלפקח על העותר בעת חופשתו, ומכאן החומרה שבהפרה.

עם זאת, לא ניתן לראות הפרה זו, חמורה ככל שתהיה, כאירוע יחיד, ובמיוחד כאשר מדובר באסיר המרצה כבר 24 שנות מאסר וכאשר על פי הנטען בפני, לא היו בעברו בעיות של התנהגות בתחומי הכלא. במקרה זה צריכה להיות רמת הענישה הנגזרת מהפרת תנאי החופשה, או מכל הפרה אחרת של הוראות שב"ס, לא רק מהמקרה הבודד אלא ממכלול הנתונים בעניינו של העותר. כאשר מביאים בחשבון שמדובר באסיר עולם ושהתנהגותו ככלל לאורך 24 שנים היא התנהגות תקינה, אין מקום למצות עמו את הדין במסגרת המשמעתית, גם אם הפר הפרה חמורה, ואולם בודדת, את הוראות שב"ס.

מעבר לכך יצוין, כי יש להביא בחשבון שמדובר באסיר עולם, אשר ייצא את תחומי הכלא לאחר מאסר ממושך, בעוד מספר שנים. במקרה זה נראה, שקיים אינטרס חברתי לנסות ולסייע בידו להתחיל ולהתרגל להרגלי עבודה והרגלי חיים אשר יחכו לו לאחר צאתו מהכלא. סבור אני כי קבלת החלטה אשר בפועל גם מונעת ממנו להשתלב בהליך שיקום, באופן שבו ניתן יהיה להכינו טוב יותר לקראת שחרורו, היא החלטה בלתי מידתית אשר התקבלה בלא שנשקלו כל ההיבטים של אותה החלטה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

עניינו של העותר יוחזר לשב"ס. גורמי שב"ס ישקלו שוב, בהתאם לסמכותם ועל פי אמות המידה המקובלות בשב"ס, את האפשרות להוציא את העותר לחופשה, תוך שבמסגרת שיקוליהם יובא בחשבון, ביחד עם אירוע ההפרה של תנאי החופשה, גם את התנהגותו של העותר לאורך 24 שנות מאסרו, גם את התנהגותו מאז שהוחלט שלא להוציאו לחופשה ועד היום, וכן את כל יתר הנתונים הנדרשים לקבלת החלטה בעניינו של אסיר במצבו של העותר, לרבות אותם נתונים שפורטו לעיל. שב"ס מתבקש להשלים את הדיון בעניינו של העותר בתוך 30 יום, ולקבוע האם יוכל לצאת לחופשות.

כמו כן ובמסגרת בחינת בקשתו של העותר להשתלב באותה קבוצת שיקום של אסירים היוצאים לעבודה מחוץ לכלא, יביא בחשבון שב"ס את יציאותיו הרבות של העותר לחופשות קודם להפסקת חופשותיו, ולחלופין ישקול לשלבו בקבוצה הנ"ל לאחר שייצא לשלוש חופשות, כמפורט בפקודה, וזאת אם יוחלט, לאחר שיקול נוסף, לאשר את חזרתו של העותר לסבב חופשות.

בסיכומו של דבר, העתירה מתקבלת במובן זה שאני מורה לשב"ס לשקול שוב את עניינו של העותר באמות המידה שפורטו לעיל, תוך הבאה בחשבון את עקרון המידתיות שבין הפרת הוראת שב"ס המיוחסת לעותר לבין הענישה המשמעתית שהופעלה כלפיו, ובמיוחד תוך הבאה בחשבון את השלכותיה על אפשרותו להשתלב בהליך שיקומי.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס .

ניתן היום,  כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.